היינות של מונטלצ'ינו: ברונלו ורוסו די מונטלצ'ינו

12 באוגוסט, 2010
ברוכים הבאים למונטלצינו

ברוכים הבאים למונטלצ'ינו

למרות שההיסטוריה של יינות הברונלו משתרכת הרחק עד למאה ה14, רק בשנת 1888 נולד לעולם בקבוק היין הראשון שהיה "ברונלו די מונטלצינו" (Brunello di Montalcino) כפי שאנחנו מכירים אותו היום. האגדה מספרת שבשנת 1865 הצליח לבודד רוקח בשם קלמנטה סנטי זן חדש מענבי הסנגו'בזה, בשם סנג'ובזה גרוסו. ליקב קראו ביונדי-סנטי (Biondi-Santi), שנחשב עד היום ליקב החשוב של איזור מונטליצ'ינו (Montalcino).

נדיר היה הברונלו באיטליה, עד כדי כך שבשנות ה70 של המאה הקודמת רק 11 יצרנים יצרו אותו. במשך זמן רב היה בינודי סנטי בודד בייצור היין שלו. שנים אחריו, בעקבות ההצלחה שגררה מחירים גבוהים ליין, הגיעו המתחרים, בינהם יקב בנפי (Banfi), המגזינים, המבקרים והתהילה העולמית. עד היום האגדות שמספרות שישנם עדיין כמה בקבוקים בודדים מבציר 1888 האגדי ששוכבים להם במרתפי יין גדולים ומידי פעם בארועים נדירים ומאוד מצומצמים הם נפתחים לשתייה. והברונלו שבתכום כמו יצא ממעיין הנעורים. עדיין חי. עדיין נפלא. ומעל הכל מרגש.

3 מאפיינים עיקריים מבדילים את יינות הברונלו משאר יינות טוסקנה:

1. במונטלצ'ינו יורדים בממוצע כ 20% פחות גשמים משאר קיאנטי. מיעוט הגשמים היחסי גורם לגפן לחדור עם שורשיה עמוק יותר אל האדמה בכדי למצוא את המיים ובכך לינוק יותר חומרי הזנה שמשביחים את הענבים.

2. מונטלצ'ינו הוא האיזור החם והיבש ביותר בטוסקנה. הגפנים מקבלות יותר שעות שמש ומבשילות מוקדם יותר. הבציר מתחיל בממוצע שבוע משאר קיאנטי. למרות החום והתפתחות הסוכר, הענבים לא מאבדים את מהחומצה הטבעית שלהם ושאר התכונות.

ענבי סנגובזה גרוסו

ענבי סנג'ובזה גרוסו

3. הסנג'ובזה גרוסו (Sangiovese Grosso) בעל קליפה עבה יותר מאשר הסנג'ובזה הרגיל. דבר זה מאפשר בזמן השריית הענבים מיצוי גבוהה יותר של טעמים, טאנינים וצבע מהקליפות.

הברונלו קיבל את חותמת האיכות האיטלקית הגבוהה ביותר ה DOCG בשנת 1980. חוקי האיזור דורשים ליישן את הברונלו לפחות שנתיים בחבית ועוד ארבע חודשים בבקבוק, או חמש שנים שנים בחבית בשביל לקבל את הדירוג "ריזרבה" (Reserva). בשנת 1983 נתנה חומת איכות נוספת לאיזור, השנייה בחשיבותה DOC, הפעם ליינות הרוסו די מונטלצ'ינו (Rosso di Montalcino) אשר גם בהם משתמשים בענבי הגרוסו. את יינות הרוסו צריך ליישן לפחות חצי שנה בחביות ועוד חצי שנה בבקבוק.

ייצור יינות הרוסו נועד לאפשר ליקבים יותר גמישות בשימוש הענבים וגם שיחרור מהיר יותר של יינות איכות בזמן שהברונלו נח במרתף. למרות שהרוסו די מונטלצ'ינו נחשב ליין הפחות איכותי של האיזור, אין לזלזל בו בכלל. אלו יינות שעומדים בפני עצמם, איכותיים ושמחירם מהווה פחות מרבע מברונלו ממוצע. חשוב לזכור שבשנות בציר לא טובות יכולים היקבים לייצר יינות רוסו עם הענבים שמוקדשים לברונלו וגם היו מקרים בהם ייצרנים מסוימים לא היו מרוצים מאיכות הברונלו שלהם עד כדי כך שהם שיחררו את הברונלו כרוסו.

הברונלו הוא יין "גדול". הוא בעל גוף מלא, חזק ומתאים ליישון ארוך. הוא בעל אף ארומטי שמתאפיין בפירות בשלים כגון דובדנים שחורים, תאנים וחרובים אך גם בקפה, עור ואדמה שמגיעים מהחביות ומהטרואר. בפה יתקבל יין עם גוף מלא, חזק עם חמציות אדירה, שגם לו מתיקות של פרי בשל חום ושחור. הסיומת של הברונלו תהיה ארוכה מאוד ובין חריפה למפולפלת, תלוי באחוזי האלכוהול. יש הטוענים שברונלו צריך להתיישן לפחות 10 שנים עד שהוא מתחיל להיות נגיש לשתייה וכל יום לפני הוא ביזבוז של היין. יינות הרוסו יקבלו הרבה מהמאפיינים של אחיהם הבוגרים אך הם יכולות היישון שלהם קצרות יותר והם נוטים להיות בעלי אף וטעם של פירות יותר אדומים וטריים.

הכפר מונטלצינו

הכפר מונטלצ'ינו

צריך אמונה בשביל הלגיע למונטיצ'ינו. מדובר בכפר קטן של 5000 תושבים והשילוט אליו מועט ביותר. ללא תיירות היין וגם מעט השילוט הזה כנראה לא היה. הכפר ממוקם על גבעה טוסקנית ומשקיף על הנוף היפייפה של הכרמים מתחתיו. עשרות רבות יקבים מקיפים אותו והם ישמחו אם תקפצו לבקר, אך עוד יותר אם תתאמו את הביקור מראש. רחוב ראשי אחד, כנסייה גדולה, חנות לחם ומבצר בן 800 שנים - כל המרכיבים של כפר טוסקני מימי הביניים. כפר יפה, שקט ומנומנם. מסעדות גדולות לא תמצאו כאן. יש כמה ברחוב הראשי, אך אלו בעיקר מלכודות תיירים כמו גם רב חנויות היין שמסביב. אל תחמיצו את "אנוטקה די פייצה", (חנות היין של הכיכר - Enoteca di Piazza), חנות המציעה טעימת  יינות מעשרות יקבי האיזור. בחנות ממוקמות מכונות רבות שלכל אחת מהן מחוברים מספר בקבוקי יין. הרעיון הוא לקנות כרטיס טעימה שאותו מכניסים למכונה ומקבלים טעימה מהיין לפי בחירה, לפרטים: http://www.enotecadipiazza.com/

2004 נחשבת לשנה אגדית במונטלצ'ינו ליינות הברונלו עם יינות בעלי יכולת התיישנות גבוהה, משקל, עומק ואיזון יוצאים מן הכלל. יש הטוענים שיינות מבציר 07 ייתישנו היטב עוד 50 שנים. המחירים של יינות מבציר זה הם בהתאם. 2005 ו 2006 נחשבות לשנים טובות גם כן אך מעט יותר חמות, כאשר 06 קלאסית במעט יותר מקודמתה. בציר 2007 נחשב, שוב, למצויין במונטלי'ינו, אך מכיוון שרב היינות עוד מתיישנים בחביות יכולתי לטעום רק את יינות הרוסו משנה זו. המלצה שלי: חפשו את הרוסו 07,אלו יינות בעלי מורכבות ואלגנטיות יוצאים מן הכלל ומהווים תמורה נהדרת למחיר. 2008 היתה שנה חמה יותר ובהחלט היה אפשר להרגיש זאת ביינות הרוסו שנטו לאחוזי אלכוהול גבוה ומעט וטעמי פרי מאוד מאוד בשל.

Rosso di Montalcino

Biondi Santi Rosso di Montalcino 2006

Biondi Santi Rosso di Montalcino 2006

Biondi Santi Rosso di Montalcino 2006 - זהו לא ביונדי סנטי לעניים, אלא יין שעומד בכבוד בפני עצמו. אף מאוד עוצמתי וייחודי של קירש, פרי אדום בשל וריחות אורווה. בפה מתקבל יין מאוד מאופק ואלגנטי. טאנים עגולים, חמיצות נפלאה, טעמי דודבני אמרנה, אדמה וניל ועור. נגיש מאוד אך לא מראה סימני עייפות. לשתות בין 2010 - 2015. 25 יורו. 92 נקודות.

Banfi Belnero Rosso di Montalcino 2006 - באף ריחות שחורים ובשלים מאוד. תאנים, דובדנים וקפה. בפה מתקבל יין בשיאו עם טאנים עגולים, חמיצות טובה וטעמי עץ מעט מקדימה. סה"כ יין שעשוי היטב ויתאים מאוד לאוכל. לשתות בין 2010 - 2012. 12 יורו. 89 נקודות.

San Polino Rosso di Montalcino 2007 - אף מעט סגור עם ריחות דבש, פרי אדום בשל ועץ רטוב. בפה מתקבל יין עם גוף בינוני, חמיצות מרעננת וטעמי פירות אדומים ובשלים. סיומת נעימה ומפולפלת. יין בשיאו, נעים פשוט וטוב שמתאים שלתייה יומיומית. גם כאלו צריך לדעת לעשות ולקנות. לשתייה מיידית. 16 יורו. 87 נקודות.

Campogiovanni San Felice Rosso di Montalcino 2007

Campogiovanni San Felice Rosso di Montalcino 2007

Campogiovanni San Felice Rosso di Montalcino 2007 - אף עוצמתי מאוד מלא פרי אדום וקירשיות. כמו כן ריחות וניל וטבק. אף טוב ומורכב. בפה מתקבל יין עם גוף מלא וטעמי פרי אדום עסיסי. סיומת ארוכה מאוד עם טעמי אפטר טייסט מתובלים. יין שתופס את החיך ולא מרפה. מתפתח בכוס ומשתנה, נראה שהוא עוד לא הגיע לשיאו. טוב מאוד, אלגנטי ומורכב. ב 12 יורו מהווה V4M (תמורה למחיר) יוצא מן הכלל. לשתות בין 2011 - 2016. 92 נקודות.

San Filippo Lo Scorno Rosso di Montalcino 2007 - אף מאוד אלגנטי. הדובדבנים והקירש נמצאים ומורגשים אך הם במקומם ולא צועקים מידי. ריחות יער, עץ רטוב וגשם מוסיפים לחוויה המורכבת. בפה מתקבלים תותים טריים של שיא העונה. טאנים עגולים, וניל ומעט קפה. חמיצות נעימה וסיומת ארוכה הופכים את היין לתענוג גדול. יין עגול ונעים שנמצא בשיאו. לשתייה בין 2010 - 2013. 13 יורו. 91 נקודות.

Agostina pieri Rosso di Montalcino 2008 - קל בצבע וקל באף. עם ריחות תות ווניל. בפה מתקבל יין קל - בינוני. חמיצות טובה, פרי אדום ומעט עשבי תיבול. אם זאת מדובר ביין חלול שחסר עמוד שידרה ונוכחות. דיי מאכזב מבין ה "רוסואים". לשתייה מיידית. 13 יורו. 85 נקודות.

Foracina Rosso di Montalcino 2008

Foracina Rosso di Montalcino 2008

Foracina Rosso di Montalcino 2008 - באף מתקבלים ריחות של אדמה, חלודה, דובדנים ואניסיות. אף מורכב וטוב. בפה מתקבל יין מורכב ואלגנטי עם חמיצות נהדרת. מעט עשבי טיבול, סיומת חריפה ומפולפלת. יין שכרגע הוא עוד מעט עוקצני אך בשנה - שנתיים הקרובות יירגע ויהיה נהדר. לשתות בין 2011 - 2015. 11 יורו. 90 נקודות. V4M.

Talenti Rosso di Montalcino 2008 - אף נפלא, מורכב ומאוד אלגנטי של אדמה אחרי הגשם, שדות פרחי בר אדומים ויער. כל הכבוד. בפה מתקבל יין מאוד נגיש, ממש בשיאו. טאנים עגולים, פירות שחורים, מעט שוקולד. היין הזה נהדר אך הנגישות המיידית שלו והסיומת הקצרה מורידים לו מהמורכבות ויכולת היישון. לשתות בשנה הקרובה. 12 יורו. 90 נקודות.

Mastro Janni Rosso di Montalcino 2008 - אף עם ריחות ירוקים יחסית ליינות הרוסו. פלפל ירוק, אדמה לחה וחריפות שמקורה באחוזי האלכוהול הגבוהים. בפה מתקבל יין בועט וטאני מאוד. קצת בועט מידי. המתיקות הראשונית והסיומת החריפה מוציאים את היין הזה מאיזון. יין שהוא רועש מידי. לשתייה בין 2010 - 2012. 84 נקודות.

Palazzo Comunale Cantina di Motalcino Rosso di Montalcino 2008 - אף פשוט וישיר עם מתיקות מלאכותית של ממתקים. מעט מנטה. בפה מתקבל יין קל וחסר עיניין. קצר וחלול. מאוד בסיסי. טעמי פרי אדום, תותים וחבית. סיומת קצרה. יין משעמם. לשתייה מיידית. 9 יורו. 83 נקודות.

Ciacci Pioccolomini d'Aragon Rosso di Montalcino 2008 - אף כבד מאוד של דובדבנים שחורים, קירש, שוקולד כהה ואכוהול גבוהה. בפה מתקבל יין בשל מאוד ומלא חלודה. יין מאוד חום וכבד. יש לו חמיצות טובה שמנסה למשוך ולאזן אך מתקשה מרב טעמי החבית ו14.5% אלכוהול. כנראה שעוד שנה הוא ירגע ויתאזן יותר, אך אף פעם לא יהיה גדול. לשתות 2010 - 2013. 13 יורו. 87 נקודות.

Casanouva di Neri Rosso di Montalcino 2008

Casanouva di Neri Rosso di Montalcino 2008

Casanouva di Neri Rosso di Montalcino 2008 - ריחות של פירות שחורים טריים, דבש, קפה ועור. אף טוב, מורכב ונעים מאוד שנדמה שהוא הרבה יותר מאופק משאר חבריו הרוסואים מ 2008. גם בפה מתקבל יין מלא ואלגנטי. טעמי פירות בשלים, מעט ריבתיות, וניל ומעל הכל חמיצות נפלאה. גם הסיומת טובה, ארוכה ומעט חריפה. לדעתי היין עוד סיים להתפתח, כך שצפוייה לו עוד התקדמות. לשתייה בין 2011 - 2015. 17 יורו. 92 נקודות.

Canalicchio si Sopra Rosso di Montalcino 2008 - באף ריחות של קירש חזקים ואפילו מעט אקליפטוסים ירוקים. מעט אדמה לחה וטחב גם כן. אף עוצמתי וטוב. בפה מתקבל יין חזק ומאוד אלכוהולי. מאוד ליקרי, בעל מתיקות חזקה מידי, אפילו מזויפת. חסר איזון ורועש. חזק יתר על המידה. סיומת ארוכה וחזקה. טאני. צריך עוד שנתיים לפחות אבל חסר אלגנטיות ועומק בכדי להשתבח ברצינות. 12 יורו. לשתייה בין 2011 - 2015. 86 נקודות.

Brunello di Montalcino

Biondi Santi Riserva Brunello di Montalcino 2001 - אף מאוד ברונלואי: של פירות שחורים ומעט אדמה ועץ רטוב. מאוד מאופק ואלנגנטי. מפתיע באיפוק שלו. בפה מתקבלת חמיצות דובדבנית אדירה, טאני נעימים ומעט חריפות של עשבי תיבול. יין בן 9 שרק מתחיל לדבר. בעל גוף בינוני - מלא. מאוד אלגנטי ובעל סיומת ארוכה שנדמה שלא נגמרת. הוא כבר לקראץ סוף ההתבגרות שלו, אבל הייתי מחכה עם בקבוק שכזה גם עוד שלוש שנים עד לשיא, שם הוא ישאר עוד עשור נוסף לפחות. לשתייה בין 2012 - 2030. 360 יורו. 94 נקודות.

Altesino Brunello di Montalcino 2003 - אף פשוט נפלא, מפתה ומזמין. מלא בפרי שחור/ אדום/ בשל מרכיב. מתוק ומסריח בו זמנית. אף מורכב ואלגנטי שלא מפסיק להתגרות בדמיון. בפה מגיעים הדובדנים החמוצים, הקרשיים. גוף מלא. יין דחוס מאוד, כמעט שחור. עדיין מעט טאניני, אבל זה יירגע בשנים הקרובות ואז היין הזה יהי חלק, עגול ונהדר.לשתייה בין 2012 - 2020. 92 נקודות. 46 יורו.

Poggio Antico Brunello di Montalcino 2003 - באף התקבלו ריחות יותר מאופקים של פירות שחורים ומעט רצפת עץ. האף פשוט וטוב. הפה היה מלא בטעמי חלודה איטלקיים (שהכוונה שלי בכך היא: חמיצות מעט מרירה). בעל סיומת מעט ירטקה של עשבי תיבול. יין טוב מאוד שרק עכשיו מתחיל להיפתח ולהיות נגיש, אך חסר עומק רציני. לשתייה בין 2010 - 2018. 70 יורו. 91 נקודות.

Castel Giocondo Frescobaldi Brunello di Montalcino 2004

Castel Giocondo Frescobaldi Brunello di Montalcino 2004

Castel Giocondo Frescobaldi Brunello di Montalcino 2004 - ברונלו מאחד היקבים החשובים של איזור קיאנטי. האף מלא ומורכב בפירות שחורים מתוקים ומרקיבים. רצפת עץ רטובה וטחובה. מעט אניסיות. אף פשוט נפלא. בפה התקבלה חמיצות נפלאה, פירותיות נדיבה. יין מלא שהוא חגיגה אמיתית. מאוזן להפליא ומורכב, ימשיך להתיישן בשנים הקרובות. לשתייה בין 2011 - 2020. 39 יורו. 92 נקודות.

Col di Lama Brunello di Montalcino 2004 - אף מאוד דובדבני ומתוק. פירות יער שחורים מלווים גם בעץ שמורגש היטב. בפה מתקבל יין עם חמיצות נפלאה, מפולפל מעט וגוף מלא. הסיומת אורכה מאוד ובעלת טעמי פרי אדום מתמשכים. בסה"כ יין טוב מאוד שנגיש כבר כיום אבל יכול להמשיך ולשכב עוד שנתיים - שלוש לפחות. לשתייה בין 2010 - 2016. 32 יורו 91 נקודות.

Banfi Castello Banfi Brunello di Montalcino 2004 - קל בצבע וקל באף. רק רמזים לפרי ועץ. גם בפה מתקבל יין עם גוף בינוני, חמיצות נחמדה ומעט טאניניות. מזכיר יותר קיאנטי מאשר ברונלו. יין שירוץ טוב במסעדות וחבל שכך. לשתייה בין 2010 - 2012. 33 יורו. 86 נקודות.

Fossacolle Brunello di Montalcino 2004

Fossacolle Brunello di Montalcino 2004

Fossacolle Brunello di Montalcino 2004 - למרות הצבע היחסית קל שלו האף הביא איתו עוצמות ריח שלו היו מביישים שאטונפים גדולים. האף מאוד "עולם ישן", הייתי אומר שהוא הזכיר לי מאוד את שאטונף. סרחונות אורווה, עור, פירות שחורים מתוקים, וניל וקינמון. אף נפלא ומורכב כאחד. בפה התקבל יין מלא והרמוני. חמיצות נפלאה של פירות אדומים טאנינים טובים, סיומת ארוכה, כל מה שתריך ביין טוב עם תוספת של אפקט "וואוו". עדיין לא הגיע לשיא. הייתי חוזר אליו עוד 3 - 4 שנים ומצפה ממנו להיות יוצא מן הכלל, או כמו שאומרים הצרפתים: אקספשיונל. תאווה. לשתייה בין 2013 - 2025. 41 יורו. 94 נקודות.

Valdicava Brunello di Montalcino 2004 - עוד ברונלו עם ריחות נפלאים: רצפת עץ רטובה, אדמה,  פרי מרקיב. נפלא, נפלא, נפלא. בפה נדמה שישנה נפילה לעומת האף. הרבה טעמי עץ וקלייה שעולים על כל שאר טעמי הפרי. משהו חסר כאן. הסיומת החזקה והטאנים החזקים גרמו לי להבין שהיין הזה פשוט עוד לא הגיע לשיאו. הוא יצטרך עוד שלוש שנים מנוחה. הוא טוב. אפילו טוב מאוד, אבל נדמה לי שחסר לו את אפקט ה "וואו". לפעמים מילים לא מספיקות. לשתייה בין 2012 - 2022. 61 יורו. 92 נקודות..

I Fanti Brunello di Montalcino 2004

I Fanti Brunello di Montalcino 2004

I Fanti Brunello di Montalcino 2004 - נדמה שזהו אחד היינות הנגישים ביותר. באף ריחות וניל, שזיפים ומעט טחב. אף מאוד אלגנטי, מפתה ומורכב. בפה מתקבל יין עם גוף מלא ופירותיות שחורה נפלאה. יין מאוזן מאוד. בשיאו. ימשך לשהות בשיא בשנתיים - שלוש הקרובות. כל האלמנטים של ברונלו איטלקי נמצאים כאן. חגיגה אמיתית. לטעמי הוא מהווה value for money נהדר. לשתייה בין 2011 - 2020. 38 יורו. 92 נקודות.

Gaja Rennina Brunello di Montalcino 2004 - באף התקבלו ריחות של פרי שחור מאוד, ממש חרובים. כמו כן טבק, עץ וטחב. אף טוב מאוד עם כי קצת מאופק. בפה התקבל יין נפלא, מאוזן ונגיש. פרי אדום בשל, מעט שוקולד מריר, אדמה (?), טאנינים נעימים וסיומת טובה. יין מורכב שעשוי היטב. לשתייה בין 2011 - 2022. 97 יורו. 93 נקודות.

Pian Dell Orino Brunello di Montalcino 2004 - אף מלא בפרי שחור, דובדבנים, אדמה לחה וקפה. נהדר ואלגנטי. גם בפה  מתקבל יין מלא ומורכב. טעמי דובדבנים שחורים טריים, קפה ושוקלד. חמציות נהדרת וסיומת טובה מהווים חוויה מענגת לשתייה. נגיש כיום אך ימשיך להתפתח גם בשנים הקרובות. לשתייה בין 2011 - 2022. 44 יורו. 92 נקודות.

תגים: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , ,
שייך לקטגוריות איטליה, טעימות יין, מסעדות | תגובה אחת »

ריזלינג על הקיץ

21 ביולי, 2010

פוסט מאת: שרון תלמי, פורום היין של אסף ושרון, s_talmy@walla.com

ענבי ריזלינג

ענבי ריזלינג

אני לא אוהב את הקיץ וזאת בלשון המעטה. פעם אהבתי היום לא. תחשבו לרגע מה יש בו הרבה שמש שלא בריאה כל כך לעור שלנו ויסלחו לי המולטים/שזופי הפנים שהולכים בגאווה כל כך גדולה, חום מטורף, שגובר משנה לשנה עקב התחממות עולמית, זיעה, לחות, מזגנים בטירוף ללא הפסקה שעושים אותנו גם חולים ועם חור בכיס לטובת חברת החשמל. אז מה יש בכל זאת חוץ מפירות טרופים, עסיסיים ומתוקים? יש כאלה שקוראים לזה הזמן הלבן ויש כאלה בשמות אחרים. מאון לאון פורום היין של אסף ושרון התכנס לו שוב בשמיני ליולי יום חמישי לקראת הסופ"ש, לטעימה קצת נשכחת, לטעימה של יינות לבנים. אבל הפעם לא סתם לבנים אלא על טהרת זן הריזלינג. ולמה ציינתי מקודם "נשכחת" כי אחרי טעימות של ריוחה, צ'ילה, דרא"פ, בורגון, ונטו ובורדו חשבנו שהגיע עם רדת המועקה המצוינת בשירו של שלמה ארצי "חום יולי אוגוסט" … הגיע הזמן למשהו קר, ארומטי, מתקתק ושונה בצבעו - ל ב ן.

הריזלינג נחשב לזן אציל שמוצאו מאזור הריין בגרמניה. הוא נחשב לאחד משלושת הזנים הלבנים הנפוצים בעולם ביחד עם הקולגות הידועות האחרות: סוביניון בלאן ושרדונה. הריזלינג מתאפיין באלכוהול נמוך, ארומה עדינה של פרחים, טוהר של פירותיות וחומציות ויכולתו להעביר בשלמות את הטרואר עליו הוא גדל. לריזלינג הבשלה ארוכה ואיטית המסייעת למיצוי של טעמים. הוא מוכר בעיקר בזכות, יינות מתוקים בסגנון: יינות הקרח ובציר מאוחר. בעשייתו, מגע ארוך עם הקליפה ייצור יינות מלאים ועשירים ומגע קצר עם הקליפה יינות אלגנטיים.

הריזלינג יזדקק לשנה בבקבוק על מנת להיפטר מצעירותו העצבנית ולהתחיל להראות טפח או שניים מיכולתו. יינות ריזלינג איכותיים יכולים להתיישן כ-20-25 שנים ויינות קינוח טובים יכולים להגיע אפילו למאה שנים,(לא שנחיה את זה אבל הם עדיין יכולים).

בעבר נעשה ניסיון להשוות את קצב התבגרותו של ריזלינג מובחר ליין איכותי מהמדוק ולאחר שנים נמצא שקצב ההתבגרות שלהם זהה. ריזלינג מתבגר יתאפיין בחומציות פירותיות טהורה. במהלך יישונו כמו עמיתו המתחרה מבורגון יכנס לתרדמת של 5 שנים ויתפתח לאט יותר בזכות רמת החומציות הגבוהה שלו ומרכיבי הטעם.

אזורי גידול דומיננטיים:

גרמניה: ביתו של הריזלינג. הרקע ההיסטורי מדבר על ייצור יין מתקופת הרומאים. אז הכנסייה שלטה, גידלה והייתה בעלת הגפנים. מלחמות ותככים הביאו להקפאה בתחום גידול הגפן. עם תחיל המאה ה-19 מחירי הריזלינג הגרמני האמירו שחקים ועמדו בקו אחד עם הגדולים של יינות בורדו. שוב מלחמות עולם, קריסה כלכלית, חמדנות רווח של יצרניי יין גדולים והעדפה של כמות על פני האיכות הביאו לשחיקה במעמד ההין הגרמני בעולם. בעשורים האחרונים ישנה שוב התאוששות רצינית בתחום למרות שגרמניה עדיין אינה נמנית עם אריות היין הגדולים. רק לשם השוואה סה"כ ייצור היין במדינה שווה לתשיעית הייצור הכולל בצרפת.

הזנים שמיוצרים כאן הם בעיקר לבנים: ריזלינג, גוורצטרמינר, סילבנר, פינו בלאנק. באדומים ניתן למצוא בעיקר את הפינו נואר. למרות שכיום ישנם גם גידולים של זני בורדו.

השימוש בחביות עץ הוא ממש זניח ובעיקרו ליין אדום. כך שטעמו של היין הלבן משקף את האדמה והאקלים ממנו הגיע הענב. חוקי היין בגרמניה:  היינות בגדול מחולקים לפי רמת הבשלות של הענב בזמן הבציר.

הרמה הראשונה והגבוה נקראת: Q M P. שפטלזיציה אסורה כאן ברמה זו.

Kabinett - יינות חצי יבשים אלמלא מופיעה המילה- Trocken.

Spatlese - יינות מבציר מאוחר, חצי יבש עד מתוק.

Auslese - בציר מאוחר, חצי מתוק עד מתוק. חלק מהענבים נגועים בבוטריטיס.

Beerenausles - יינות מתוקים שרב הענבים נגועים בבוטריטיס.

Eiswein - יינות קרח מענבים שקפאו על הגפן.

Trockenbeerhauses - יין מתוק ומרוכז שעשוי רק מענבים הנגועים בבוטריטיס.

Q B A - הדרגה השנייה באיכות של יינות גרמנים.

Landweine - דרגה שלישית ביינות גרמניים ומקבילה ל-Vin De Payas הצרפתי.

Deutsche Tafelweine - יינות שולחניים שהקריטריון היחיד לגביהם שיהיו מיוצרים בגרמניה.

מפת אזורי היין של גרמניה

מפת אזורי היין של גרמניה

אזורי היין המרכזיים ממוקמים באזור הדרום מערבי, בעיקר לאורך הנהרות הגדולים שביניהם ניתן למנות את ה- Rhin ו- Rheingau. Mosel-Saar-Ruwer - הגפנים כאן שתולות על מדרונות תלולים עם זווית המאפשרת לחשיפה מקסימאלית לשמש. האזורים מפיקים ריזלינג עם אלכוהול נמוך ומאוזן וחמיצות ומתיקות בהתאם. יינות המוסל יכולים להתבגר עד 40 שנה בצורה נהדרת. היינות הם עשירים, פירותיים ובשרניים לעומת ה-Saar וה-Ruwer  שהם קשים וחומציים יותר. *אגב חומציים יותר, להתחממות העולמית (Global Warming) ישנה גם השפעה כאן והיא תורמת ליותר ויותר ליינות שנוטים לכיוון יבש.

Naha - שוכן במקביל לנהר Rheingau בצד הדרומי של הריין. שילוב של הרבה תנאים מורידים מהזהות האישית שלו. כמות גדולה של יצרנים שרק מעטים מהם איכותיים. הכרמים הטובות שוכנות באזור הכפר Niederhausen. הריזלינג כאן הוא אמצע הדרך בין המוזל ל- Rheingau.

Rheingau - הריזלינג כאן גדל על מדרונות האזור כבר שנים. האזור הזה ידוע כאזור אריסטוקראטי, עם אחוזות ששרדו שנים על גבי שנים. למרות שהיינות נחשבים עילאי הם סובלים מחוסר עקביות וזאת משום שהחומציות הגבוהה בענב באזור זה קשה לשליטה וריסון. בעיה נוספת שרב היצרנים נשלטים ע"י אחוזות של אריסטוקרטים, עשירים אשר מעסיקים מנהלים ועובדים אשר באופן טבעי לוקחים פחות סיכונים בייצור היין על מנת לספק את "הסחורה" למעסיק ולא לסכן את מעמדם.

Rheinhessen - האזור הידוע ביותר לשמצה עקב ריכוז גדול של כרמים תעשייתיות אשר הוציאו שם רע לגרמניה והעדיפו כמות על פני איכות, יינות מדוללים על פני יינות עשירים ומרוכזים. אך לא כל האזור הוא כזה. סמוך לגדת נהר הריין, בין הכפרים Nackenheiq ו- Niersstein ישנם קרקעות מעולות הגולשות מטה במדרון עם מגוון עשיר של מינראלים התורמים לייצור של ריזלינג מצוין בעיקר יבש. ענב נוסף משגשג פה הוא סילבנר. 30% מהקרקע נוטה לטובת גידול ענבים אדומים.

Pfalz - ההמשך הדרומי הישיר של ה- Rheinhessen אזור חם יותר ומוגן ע"י הרי Haardst ממערב. האזור נחשב כאחד מיצרני הריזלינג היבש הטובים בגרמניה, בעלי גוף ומסה. הריזלינג שולט באזור שבין Bad Durkheim ל- Neustad. עד לפני כ- 15 שנים רמת האיכות באזור הייתה ירודה אבל תודות לסטנדרטים חדשים וגבוהים האזור התרומם למעלה. כמו כן מייצרים כאן בין השאר: שרדונה ופינו נואר.

אלזאס, צרפת - גם כאן ההיסטוריה של אלזאס מתחילה בתקופת הרומאים. מכמות אדירה של יין, בשנים מסוימות שהייתה הולכת בין השאר לערבוב של טייח לבתים עד לשנים של חוסר יין עקב מחלות של גפנים ואזור שעבר אינספור מלחמות. גפני אלאזס עומדים רק כ-30 ק"מ פנים אל מול פנים לגרמניה ולמרות שהאזור תחת משטר צרפתי מ-1945, עם סיום מלחמת העולם השנייה, ההשפעה הטרוארית הגרמנית מאוד מורגשת באזור. אך עם זאת לאלזאס יש הסגנון שלו, יינות עוצמתיים המהווים ליגה בפני עצמה. מייצרים כאן יינות בסגנון יבש ומתוק. גם כאן השימוש בעץ הוא דיי נדיר ותחושת מיקרו האקלים מורגשת בכל יין ויין מהענבים מהם עשויים. מפת אזורי היין באלזאס הזנים המרכזיים כאן הם: ריזלינג, גוורצטמינר, מוסקט בלאנק ופינו גריס. פינו נואר הוא הזן האדום היחיד הגדל כאן ומהווה בסה"כ 9% מהיינות המיוצרים כאן.

נתונים גיאוגרפים: קווי רוחב 47.5 – 49 מעלות צפון, גובה 420-180 מ', טופוגרפיה האזור רץ לאורך נהר הריין ומוגן מרוח ומגשם חזק ע"י רצועת הרי ה- Vosges ממערב והיער השחור במזרח. האדמה מינראלית עשירה בחרסית, צפחה ואדמה וולקנית. אקלים מרוסן ושמשי עם עונת גידול קרה וארוכה.

חוקי אלזאס והדירוגים של היינות:

Alsace Vin d'Alsace -  מותר לשימוש ביין מכל הגפנים.

Alsace Grand Cru -  רמה גבוהה יותר. השימוש מותר רק במוסקט, ריזלינג, גוורצטמינר ופינו גריס.

Vandange Tardive & Selection de Grains Nobles -  יין מענבים ברמת איכות גבוהה, בעלי חומציות ומתיקות מאוזנים. נעשית רק בשנים מסוימות מאותם ענבים הנ"ל.

Cremaht d'Alsace -  יין מבעבע בשיטה המסורתית על בסיס מרכזי של פינו בלאנק. שני אזורי הגידול המרכזיים הם: Bas Rhin שפרוס בין כפרים בעלי מסורת. להרי ה- Vosges השפעה חשובה כאן. היינות באזור הנ"ל חסרים ריכוזיות ובשלות. Haut Rhin האזור הדרומי יותר. מאוד יבש וככל שעולים בכרמים למרגלות ההר היינות מאוד עוצמתיים.

ולטעימה עצמה:

לאחר סריקת השוק המקומי על כל מוצרי הריזלינג השונים, פנינו למתמחות בתחום הרי הן: ג'איקונדה שמתמחות ביינות לבנים מאזור גרמניה, צרפת ואוסטריה לצורך עניינינו. מכיוון שלא רצינו שאופי הטעימה יתבסס אך ורק על עולם ישן והרי ריזלינג עושים כמעט בכל העולם אפילו בישראל החמה, (יקב ויתקין מצליח למנף את הענב הזה למעלה). החלטנו לשלב עולם חדש וישן אחד לצד השני ואסף אף הפליא במשחקים של אחד מול השני עקב נתונים תכנים שדלינו על כל יין ויין.

אורח מעניין נוסף שהתארח אצלנו הפעם בטעימה הוא אסף מרגלית, ייננה של יקב מרגלית הידוע. עם אסף הקשר שלי החל לפני כשנתיים בעת שערכתי סרטון וידאו קצר על היקב במסגרת לימודי החינוך שלי. מזה כשנה אני מנסה לגייס את אסף להצטרף לטעימות שלנו והוא השיב לי: "…לכשתבוא טעימת ריזלינג אני בפנים בטוח…", בתחילת הערב תירץ זאת אסף בתואנה שריזלינג הינו אחד מהזנים האהובים עליו ביותר והיה מוכן לקחת אותו לאי בודד עימו. אסף איש שיחה מעניין ונעים הליכות היווה הפתעה לחלק מחברי הפורום שהופתעו למצוא אורח שונה ומיוחד הפעם ותרם לנו עושר שיחה מילולי על הטעימה והערכה מקצועית נוספת על היינות ששתינו. ולהלן היינות:

צרעה, גוורצטמינר, חצי יבש 2007 - התחלנו ביין טוויסט, ההטעיה של הטעימה, בטעימת ק.פרנק זה עבד לנו טוב וגם כאן הטעינו את הטועמים. צבע צהבהב ממש שקוף, אף טרופי מתקתק, אגס, קרמל, פרחים מבושמים. בפה גוף עד בינוני, סמיך עם מתקתקות מאוד מורגשת, חמיצות נמוכה. רב הטועמים העריכו אותו כגרמני עד שנתן ניפץ לכולם את האשליה וטען שקנה את היין בפיצוציה והוא ישראלי בכלל. רציני לא רציני, נתן? לא נדע אבל בסה"כ הפתעה נעימה עבורי מצרעה. 89 ₪ דרך היין. 89 נק'.

Koehler-Ruprecht, Pfalz 2005 - צבע לימוני, אף סגור במקצת בהתחלה הופך לאחר מכן ללימון, חמוצים, בצק אפוי של עוגה מאוד מסקרן. בפה גוף בינוני, מעט מאכזב לעומת האף. הרבה תפוח ירוק, מעט שמנוניות, לא מורכב, יין חביב שמשתלב טוב עם סלטים. היה מתאים לשתייה בערב לארוחה שגרתית אבל המחיר קצת פחות שגרתי 117 ₪, ג'איקונדה. 86 נק'.

Peter Lehmann Eden Valley 2004 - צבע צהוב לימון מעט עכור. באף תפוח, מעט סבון, דבש, מיי ורדים, מתחיל בהתחלה כמו סוביניון בלאן ואחרי זה מטעה לכיוון שרדונה. בפה חומצה טובה, מעט קריספי, תוסס קלות, עם אפטר טייסט ארוך ומתמשך. סה"כ יין לא רע ועוד 2004 עולם חדש, אוסטרליה. 78 ₪, Wine Depot, 87 נק'.

Keller, Rheinhessen 2007

Keller, Rheinhessen 2007

Keller, Rheinhessen 2007 - צבע צהוב מאוד בהיר. באף דשא רטוב, דבש אספרגוס, מעט פטרולי, לי אישית הזכיר במקצת את השרדונה של פלטר. בפה נוזל נקטר, גוף מלא, אפטר טייסט ארוך, חומציות טובה ומאוזנת, מעט מרירות, קיווי, אננס עם עוקצניות קלה בסיום. לסיכום יין ענק ומצטיין הטעימה. כנראה ש"היקים" מגרמניה יודעים לעשות גם יין. ג'איקונגה 160 ₪, 93 נק'. מצטיין הטעימה

Chateau Ste. Michelle & Dr. Loosen, Eroica Riesling 2007 - צבע צהבהב מעט חיוור. אף מעט מתקתק, מלון, קרמל,ליצ'י ואננס. בפה גוף מלא עם יותר ממעט מתקתקות שביחס אליו החומציות הגבוהה של היין קצת מתמסמסת, דבש, משמש. כפי שציינתי בהתחלה רצינו להביא פסיפס של עולם ישן לצד חדש וכאן שיתוף פעולה בין יצרן גרמני קלאסי: דר' לוסן ויקב שאטו סנט מישל, מוושינגטון שייצרו כאן יין מאוד מעניין ומיוחד. היין קיבל 91 נק' מפרקר ו-W.S. ממני 90, 124 ₪ .

Zind-Humbrecht 2007 - אף מסריח קלות של רפש ו- So2, באמצע מעט שמרים, אגס ואשכוליות. בפה גוף מלא אך טעון בחומצה חזקה מידי לטעמי שמקלקלת. מה שהיה אמור להיות אחד מיינות הדגל של הטעימה מיצרן אלזאסי, מאוד נחשב בחלק הצפוני ה- Bas Rhin התברר כיין מאכזב מעט. אחד מחברי הפורום טען שהערכתו היא שהבקבוק פגום שכן לדבריו טעם את היין מס' פעמים ואין הוא כזה. בכל מקרה היה מסקרן לנסות שוב את היין בשנית. אי לכך ללא ציון. 190 ₪ דרך היין.

Muller Catair 2007 - גראנד פינאלה פשוט פנטסטי לסיום הערב המהנה הזה. אישית אני לא חסיד גדול של יינות קינוח אבל כאן אחרוג מהרגלי. ריח טרופי מתקתק ומשכר חזק ודומיננטי. בפה כמובן גוף מלא ועשיר, נוזל סמיך טעמים נלווים של ליצ'י, משמש, אננס ומעט נקטר האלים. יין מאוד מאוזן וטוב, מה שנקרא פינוק של פעם ב… השתלב נהדר עם עוגת פירות מצוינת של רולדין שאסף הביא עימו. 180 ₪ ג'איקונדה, 90 נקודות, 375 cc.

לחיים! שרק נרבה בערבים שכאלה.

תגים: , , , , , , , , , , , , , ,
שייך לקטגוריות גרמניה, טעימות יין, מסעדות | 6 תגובות »

ברצלונה, טאפאסים וקצת מסביב

12 ביולי, 2010

פוסט מאת: שרון תלמי, פורום היין של אסף ושרון, s_talmy@walla.com

אטליז טיפוסי בברצלונה

אטליז טיפוסי בברצלונה

איזו אסוציאציה עולה לך ישר לראש שאתה שומע על העיר ברצלונה? לחלק מהאנשים זה יצלצל בתחום הארכיטקטורה עם הבניינים הגרנדיוזיים של אנטוניו גאודי, לחלק זה יצלצל בתחום הכדורגל עם קבוצת הפאר של FCB ברצלונה, לבזבזנים שבינינו זה יתלבש מתחום הביגוד עם מותגים כמו של ZARA או PULL & BEAR. עבורי אחרי שישה ימים בברצלונה אוכל לאמר שמעבר לנופי העיר הקסומים, השפה הקליטה והנחמדה הזו ברצלונה תיחקק אצלי בזיכרון דווקא בתחום האוכל.

שם המשחק – טאפאסים

בארצנו הקטנטונת אנחנו עדים לתהליך של תרבויות מזון שונות ומשונות הנקלטות אצלנו בזו אחר זו. חלקן טובות יותר חלקן פחות. ביניהן ניתן למנות את ברי הטאפאס שצצים לאחרונה כפטריות אחר הגשם. מהו טאפס? במקור בא מהמילה     Tapa שמשמעותה היא מכסה, שהיה משמש את המקומיים בספרד ככיסוי מאולתר של קלף או פלסטיק לכסות את כוסות המשקה שלהם מפני "מטרידים מעופפים". עם הזמן הוסיפו על המכסה מעין מאכל קטן שיתאים למשקה ויבוא כליווי/נשנוש קטן לידו. ואם אנחנו מתעקשים על עברית במקרה זה אז ניתן לשייך את הטאפאסים למילה כוללת הנקראת מתאבנים.

לכל מדינה יש האפיטייזרים שלה: איטליה עם אנטי פסטי, ארגנטינה עם אמפנדס, יוון עם מזטים וכיו"ב.

למרות שמדריך ברצלונה טוען, שקו הטאפסים כבר "נעלם" מהמסעדות השונות וניתן למצוא רק במקומות כאלה ואחרים, טעות היא הדבר בפועל, שכן כמעט כל מקום מציע בסיס של טאפאס כזה או אחר. אולי על מנת להתאים את עצמם לכמות התיירים האדירה הפוקדת את העיר ואולי גם למקומיים עצמם. מה שבטוח לי לא היה תלונות.

בספרד שתי משפחות האוכל העיקריות מתבססות, על חזיר עם החאמון המפורסם שלהם וירך חזיר מעושן, התלוייה כמעט בכל אטליז מקומי או שוק ובא לשדר מעין אוטנטיות. המשפחה השנייה היא דגת ים על שלל גווניה. במקרה הנ"ל השקענו את עצמנו יותר באפשרות השנייה.

דוכן דגים בשוק בוקאריה

דוכן דגים בשוק בוקאריה

אז מה יש בטאפאס? אז אפשר להגיד הכול או כמעט הכול תלוי איך מסתכלים על זה. דגי אנשובי נהדרים מעושנים או טריים,(ועזבו אתכם מקופסאות השימורים הנמכרות בארץ, כאן זה ליגה אחרת לגמרי), שרימפסים וקלמרי המוגשים בשלל סלטים אפשריים, עם ירקות או עם פסטה או ביחד או משהו אחר, זייתים ענקיים בשמן או בחומץ, פאייה, פילה סלמון על קרוקט, גבינות מטוגנות, פטריות על הפלאנצ'ה, פלפלים שלמים אפויים במילוי שלוש גבינות, קוביות סינטה/אנטרקוט על משולשי לחם ועוד כהנה וכהנה. והמחירים נעים בין 1 אירו ל-10. היתרון בארוחת טאפאסים שאפשר לטעום כל ומכל בלי לעשות חשבון וליצור ארוחה עשירה ומגוונת ודיי משביעה. כמובן שיש מקומות טובים יותר וישנם מקומות טובים, הרבה פחות. אבל גם באחרונים שלצערנו כן נפלנו מעט מאוד ,למזלנו, עדיין הטוב שיחק מילה מרכזית שם. אנצל את הבמה ואמליץ על 2 מקומות טובים שחווינו אני ואשתי ושהאירו את טיולנו בנדבך אור נוסף. כמו שאומרים הצבא צועד על קיבתו ובטח לבטח הטייל העולמי עם מצלמתו.

המלצות אישיות:

מסעדת לה פלאוטה בהמלצת השף אלון גונן

מסעדת לה פלאוטה בהמלצת השף אלון גונן

המלצת שף: את הארוחה הראשונה בעיר פתחנו ע"פ המלצתו של השף אלון גונן, ממסעדת אל בריו לשעבר, המתארח אצלנו בפורום היין של אסף ושרון מעת לעת. מסעדת La Flauta ברח'   Arribau 23 לא רחוק מהאוניברסיטה המקומית. אחרי מס' דקות של מבט מיואש בתפריט המקומי, על הבר במסעדה מקומית מלאה עד אפס מקום, בשעת צהריים מאוחרת, החלטנו פשוט להמר ולזרום עם הברמן המקומי, שנראה יותר אסיאתי לא מקומי. אחרי מס' דקות הבנו שהבחירה הייתה מצוינת. פתחנו עם: חביתה ספרדית מטוגנת עם ירקות ומעט בשר וקנלוני מוקרם. לעיקריות קיבלנו: ירך של כבש אפוי במרינאדה עם קוביות צ'יפס זעירות מתובלות ברוטב פיקנטי ונתחי חזיר על הפלאנצ'ה,(אותן העברתי לאשתי עקב עקרונות מסוימים),ובנוסף בקבוק שלם של יין לבן ולקינוח עוגת שוקולד חביבה וסלט פירות מקומי. על כל זה נקנסנו בסכום מגוחך של 12.5 יורו לאדם.

מסעדת Catlana Cerviseria

מסעדת Catlana Cerviseria

אל המסעדה השנייה הגענו ע"פ המלצה של אתר למטייל ומכיוון שנפלנו בעבר בחו"ל בהמלצות של האתר אז הנמכתי ציפיות. אולי בגלל זה וגם קצת טיפת מזל בסופו של דבר גרמו לנו להיכנס לאחת המסעדות הטובות ביותר בה אכלנו בטיול אם לא הטובה שביניהן. מסעדת Catlana Cerviseria, בכתובת Carrer de Mallorca 236  היא מסעדת בעלת אופי שונה אמנם. לא הייתי מגדיר אותה דווקא כמסעדה של מקומיים פרופר למרות שהם רב שם. ולא הייתי מגדיר אותה כמסעדה אותנטית בעלת קו מיוחד משלה אבל מה? היא מספקת את הסחורה בגדול. הכניסה למסעדה מורכבת משני ברים של טאפאסים, האחד קר והשני חם ומעבר לזה תפריט מכובד של מנות ללא קשר לטאפאסים. החלטנו לנסות ולגוון. מהמלצר קיבלנו את מס' השולחן ועם זה נגשתי לבר. הברמן שהיה עסוק בטירוף הבחין בי למרות הכול ושאל למס' השולחן ורץ איתי על המנות. ולהלן לקט חלקי מהן: פילה סלמון נא על קרוקטים, רצועות אנשובי עם פלפלים קלויים על צנים, תמרים ממולאים בגבינת רוקפור, סלט תמנונים חם, שרימפסים ברוטב עלה חריימה ועוד כהנה וכהנה שנבצרים מזכרוני וברקע נמזגה לה בירת אסטרלה הפופולארית שלהם, עם סיומת מתוקה ופושרת של קרם בורלה וסלט פירות לצד אספרסו קצר,(אגב דעה אישית לא חובב אספרסו אבל חובה בכל ארוחה),השלימו ארוחה דשנה של למעלה מ-10 מנות קטנות, מענגות ודשנות שיותר משהשביעו ומילאו אותנו. והמחיר כ-50 יורו.

לסיכום: ברצלונה היא עיר קלילה יותר וקולחת לעומת בירות אירופה האחרות בהן שהיתי. זוהי עיר כמעט ללא הפסקה עם כמות תיירים מטורפת והזויה. מעבר לנופים אורבנים מהפנטים, אותן מוצאים לרב באירופה הקלאסית וחווית חו"ל טיפוסית. לברצלונה לבטח יש מה לאמור בתחום הקולינארי והיא נכנסת כמתחרה רצינית במקומות בהן שהיתי על הגלובוס שהציעו לצד מראות מצולמים, עולם שלם של מאכלים השווים ויתור אי דיאטה וצבירת קלוריות רבים.

תגים: , , , , , , , , , , , , ,
שייך לקטגוריות אוכל, מסעות, ספרד | תגובה אחת »

הכרמים של יקב ססלוב 2010

30 ביוני, 2010

פוסט מאת: אורי גילן, urigillan @ gmail.com

כרם אורגני של יקב ססלוב

כרם אורגני של יקב ססלוב

מידי פעם מזמין ברי ססלוב את חברי מועדון יקב ססלוב לסיור בכרמים וביקב שלו במושב צוריאל שבגלי העליון, והפעם החלטתי להיענות למשימה ולנסוע לסיור. השעה הייתה שעת בוקר מוקדמת של יום שישי, ומזג האוויר היה נהדר  כשיצאנו לדרך. בשעה 9:30 בבוקר כבר היינו – בני הצעיר עמית ואנוכי – בצומת מירון, ישובים לכוס קפה עם ברי ושאר האורחים המקדימים. כאשר כולם הגיעו, לשביעות רצון המארח, יצאנו לכיוון הכרם שבקיבוץ צבעון.

ליקב ססלוב יש כרמים באזור קדיתא (הוותיק יותר) ובקיבוץ צבעון (הכרם התחיל בשנת 2006). שני הכרמים אורגניים ונמצאים במרחק של כעשר דקות נסיעה זה מזה. ברי החליט מטעמיו שהביקור יהיה הפעם בכרם בצבעון. את פנינו הכרם קידם עידו אביאני, הכורם של כרמי יקב ססלוב. עידו לקח את הקבוצה לתוך הכרם והסביר על משמעותו של כרם אורגני: ללא חומרי הדברה, ללא דישון בכימיקאלים, ובכלל, שימוש בחמרים מהטבע בלבד. הרעיון הוא לתת לקרקע את ההזדמנות להיות פעילה במתן טעם לענבים, כפי שברי ססלוב אמר: אם לא מחדירים לאדמה חומרים זרים, האדמה תיתן מעצמה והענבים יהיו אכן שונים ממקום למקום. זהו, בחלקו, רעיון הטרואר.

בכרם בצבעון מגדלים כל זני הענבים שנכון לעכשיו משמשים את היקב: קברנה סוביניון, שיראז, פטיט וורדו, נביולו וקברנה פרנק.הזן היחיד שאין בצבעון הוא מרלו. מזג האוויר היה באותו יום שישי מתאים במיוחד לטיולים, כך שחברי הקבוצה נהנו מהשהיה באוויר הצח, ומהאפשרות לשאול את עידו שאלות שונות ומשונות בכל הנוגע לגידול גפנים בכרם אורגני. מה שאותי עניין במיוחד היה דבר אחד במיוחד: בכל פעם שאני מסייר בכרמים אומרים לי: "עכשיו אנחנו בחלקת השיראז", או "והנה הגענו למרלו" ותמיד תהיתי איך ניתן להבדיל ביניהם? הרי כולם נראים אותו דבר, בפרט לפני שניתן לראות את  הענבים הבשלים. והנה סוף-סוף קיבלתי מענה לתהייתי. ברי ועידו הסבירו והראו את ההבדלים בין העלים וצורת הפירות כך שאפילו אני יכולתי להבחין בהבדלים, ולזהות את הגפנים השונות. גילינו שקיימים הבדלים משמעותיים גם בטעם עלי הגפן לזניהן השונים.

לאחר סיור בכרם, ואחרי שחברי הקבוצה סיימו לשאול את שאלותיהם, לקח ברי את ההנהגה מעידו, וסיפר לנו על היין שניטעם עוד מעט היקב במושב צוריאל. היין הוא מריאז' מסדרת אביב משנת בציר 2009. זו פעם ראשונה שהיין מורכב, לבד מקברנה סוביניון ומרלו, גם משאר כל זני הענבים שבכרם. או, כמו שברי בשפתו הציורית תאר זאת "עברנו ממריאז' (חתונה) בין שני בני זוג, לאורגיה, בה כולם משתתפים". היין בוקבק רק לפני חודש ועדיין לא יצא לשוק.

המרחק מהכרם בצבעון ליקב במושב צוריאל הוא כעשרים דקות נסיעה. ביקב המתינו לנו בקבוקי אביב מריאז' 2009 פתוחים וכן מעט לחם וגבינות.  בנוסף היו פתוחים עוד מספר בקבוקי יין בהם מצאתי קברנה סוביניון 2005 מסדרת אדום וכן מריאז' אביב 2008.

היין החדש, אביב מריאז' 2009, אכן שונה מאחיו לשם מבציר קודם. היין מורכב בארומה ובטעם, ולמרות שהוא עדיין צעיר מאוד, ולדעתי טעמנו אותו כחודשיים או שלושה לפני המועד הנכון, ניתן כבר להבחין במגוון הטעמים. זה בפרוש אינו יין גדול, אולם הוא בהחלט טעים ומתאים לאוכל קל כמו דגים על האש, פסטה אוכל הודי מתובל וכן הלאה. אביב היא הסדרה ה"נמוכה" אצל ססלוב ונראה שהיין נותן תמורה טובה למחיר: כ- 70 ₪, ליין בהחלט ראוי.

תגים: , , , , , , , , , , , , ,
שייך לקטגוריות יקבים, ישראל | אין תגובות »

תוויות יין בשחור לבן

24 ביוני, 2010

תגים: , , , , , , ,
שייך לקטגוריות יין, תוויות יין | אין תגובות »

יינות Comtes Lafon מבורגון

26 במאי, 2010

Comte Lafon

בשנת 1894 נשא ג'ולס ג'וזף לפון, עו"ד ופקיד במשרד הפנים הצרפתי, את מארי בוש לאישה. בעוד שמשפחתו של לפון היתה מדרום צרפת, מאיזור הפרינאיים, הגיעה מארי ממשפחת סוחרי יין מבוססת מאיזור מרסו (Meursault) שבבורגון (Bourgogne או Burgundy). הזוג הצעיר החליט לעבור ולגור בעיר דיז'ון ( Dijon - העיר שממנה מגיע החרדל המפורסם) אשר צפונית למרסו ובעיקר למשפחתה של מארי.

עם השנים, לאט לאט, התאהב ג'ולס לפון בעולם היין ווהחל ללמוד את בורגון. כאשר פרש מעבודתו בשנת 1931 החליט להעביר את מגוריו שוב, והפעם לאחוזה בשם קומט, שאותה קיבלה אשתו בירושה. ג'ולס לפון החליט לחיות את חיי הכפר הרגועים וחשוב מכל, להתחיל ולייצר יין משלו. למרות זאת, יינות גדולים או טובים במיוחד לא עלה בידו של לפון להפיק.

לג'ולס ומארי היו שני ילדים: פייר והנרי. פייר נפטר מוקדם והנרי ירש את האחוזה, שאותה התכוון בכלל למכור. בנו של הנרי, רנה, דרש להשאיר את האחוזה בידי המשפחה ולקח על עצמו את אחריות הניהול. החל משנות החמישים של המאה שעברה, עבד רנה ביקב והחל לייצר יין בכמויות הולכות וגדלות ע"י העברת חלק מהכרמים שבבעלותו לעיבוד אצל כורמים חיצוניים (מעין אריס מודרני. נקרא: Sharecroppers).

ב 1984 הצטרף ליקב דומיניק לפון, בנו של רנה והחל להחזיר ליקב את הכרמים שהיו בניהול חיצוני. דומיניק העלה את איכות היין באופן משמעותי ע"י חקירה ולמידה מתמשכת של החלקות השונות, הטרואר, הצרכים והיכולות של כל ענב מכל איזור. כיום ליקב קומט לפון Comtes Lafon מעל 13 הקטר (כ 130 דונם בערך) של כרמים מובחרים בבורגון אשר מטופלים כולם בשיטות ביו דינמיות.

בשנת 1999 החליט דומיניק להתרחב עוד והקים יקב חדש, דרומית למרסנט באיזור הנקרא מקונז (Maconnais). האדמה באיזור זה דומה מאוד לאדמת מרסנט ומורכבת בעיקר מסלעי גיר. תפיסת העולם של היקב הצעיר היא לייצר יינות לבנים ליומיום באיכות הגבוהה ביותר. יקב Heritiers du Comte Lafon (בתרגום מופשט: היורש של קומט לפון) אכן הצליח להעלות את איזור מקונס למפת היין של בורגון ולסחוב את הרמה של כל היקבים שמסביבו למעלה.

כמה מילים על שנות הבציר בטעימה (הכוונה להשפעת הבציר על היינות הלבנים): 2006 נחשבת לשנה מעט חמה. הבצירים היו שופעים והפיקו יינות מלאים, עשירים וטרופיים אך גם בעלי יכולת התיישנות טובה. בציר 2007 נחשב לקלאסי בבורגון והפיק יינות מאוד מהודקים וישרים בטעמים וריחות אשר הם גם בעלי פונציאל התבגרות והתישנות ארוכים. בציר 2008 היה חם מעל הממוצע גם כן והביא להבשלה גבוהה של הענבים. היינות של 08 נחשבים למתפרצים יותר, חזקים ומלאי פרי שחלקם נגישים כבר היום ומתאימים ותר ליישון קצר עד בינוני.

כל היינות מיובאים ע"י חברת יינות בורגון. למידע נוסף אפשר ליצור קשר עם תומר גל: galezer @ 012.net.il . התחלנו ביין אדום, מכיוון שבבורגון מתחילים לטעום את היינות האדומים לפני הלבנים.

Comtes Lafon - Volnay 1er cru Santenots-du-Milieu 2006 - כ40 חביות לערך מפיק היקב מהיין הזה בכל שנה מגפנים שחולות בוירוס מסתורי שלא רק שאינו פוגע בהם אלא הוא מקטין את היבול ובכך מספק אשכולות מרוכזים יותר. יין עם צבע אדום חי ומשגע. האף עוד מעט סגור אבל מרגישים ישר את האלגנטיות שבו. הוא נעים ומפתה: רצפת מרתף, טחב, תותים אדומים של תחילת העונה. בפה מתקבלת חמיצות דובדבנית אדומה בקשת מקסימה של טעמים. הטאנים נפלאים וחיים. יין מאוזן להפליא, אלגנטי אך לא מתנשא. הוא עוד לא בשיאו. יגיע לשם עוד 5 שנים. 420 ש"ח. 93 נקודות.

Heritiers du Comte Lafon

Heritiers du Comte Lafon

עברנו ללבנים:
Heritiers du Comte Lafon - Macon-Uchizy les Maranches 2008 - אף אלגנטי שמשלב אקזוטיות, מנרליות ופרחי בר. בפה מתקבל יין עם גוף מלא ופרי בשל. היין מרוכז, עוצמתי ובעל אנרגיה. סיומת מעט חמאתית. הוא ימישך להתפתח בשנתיים הקרובות. נפלא. 125 ש"ח. 90 נקודות.

Heritiers du Comte Lafon - Macon-Milly-Lamartine Clos du Four 2008 - מגיע מהאיזור הכי דרומי במקון. אף מאוד מינרלי. נדמה שהיין מרוחק. אולי הוא עוד קצת סגור. רמזים ללדר (משמש מיובש). גם בפה מתקבל יין חד מאוד עם גוף מלא. ממש נדמה שהלשון נשרטת. החמיצות פשוט מעולה. טעמי של אדמה, אבנים ופרי טרופי חמוץ. מורכב ומאוזן להפליא וקשה להאמין שמדובר בקבוק שעולה רק 135 ש"ח. מוכן לשתייה אבל יוכל להחזיק גם עוד שנתיים. רבותיי, חבל לפספס את ההזדמנות הזאת. 92 נקודות.

Heritiers du Comte Lafon - Macon-Chardonnay Clos de la Crochette 2007 - באף מתקבל יין עם ארומות של אניס, טרגון ומינרליות. נדמה שהוא עוד סגור. הגוף חד מאוד וחמצי. נדמה שהיין מעט טכני וקר. הוא כרגע לא מאוזן בין האף לפה, לחמיצות לסיומת. "הבינג סייד דאט" עדיין מדובר בדוגמא נפלא לשרדונה בורגוני מדוייק ועשוי היטב. 125 ש"ח. 89 נקודות.

Heritiers du Comte Lafon - Macon-Uchizy les Maranches 2007 - הדבר הראשון שתפס את תשומת ליבי היה צבע הקש המעט ירקרק שהיה ליין הזה. באף התקבלה ארומה נפלאה של פרחוניות לבנה, מנרליות ומעט אגוזיות. בפה נטעם יין מפתיע ומורכב, בעל חומציות נהדרת ופירותיות טרופית של בננות. מאוזן ונעים. רגוע ואלגנטי. נגיש ומוכן לשתייה אך גם ימשיך להשתבח עוד שנה שנתיים. רגוע יותר מה 08 ומעט מוצלח ממנו גם כן. 125 ש"ח. 91 נקודות.

Heritiers du Comte Lafon - Macon-Milly-Lamartine Clos du Four 2007 - אף מאוד מינרלי. מלא בריחות של אגוזים, שקדים (מרירות קלה?), אדמה וסלעים. נפלא ומורכב. בפה מתקבלת חמיצות אדירה. טעמי מנרליות גבוהה. סיומת לימונית ארוכה מאוד ותוסיפו על כל זה טעמי פירות הדר (במקור כתבתי "פרי הדר, טרי טרי מהעץ"). יין מאוד מאוד רציני ואלגנטי שעתידו בהחלט עוד לפניו. יוצא דופן. ושוב שימו לב למחיר: (רק) 135 ש"ח. 92 נקודות.

Comtes Lafon

Comtes Lafon

Comtes Lafon - Meursault 2006 - היין התיישן על משקעיו במשך כשנה ואז הוא הועבר לחביות להתישנות נוספת של 22 חודשים. האף היה עוד סגור כמעט לחלוטין. רמזים של אגוזיות, מנרליות ופירות ים. גם בפה נדמה היה שהיין עוד צעיר מידי לשתייה. רבותיי מדובר ביין ברמת דירוג "village" (רמת הבסיס של בורגון). 2006. צעיר! הוא בהחלט מראה פוטנציאל להיות עגול, שלם ואלגנטי. חמיצות נפלאה של תפוחים ירוקים. מעט דשא. יין עוד ירוק. בעוד שנתיים - שלוש הוא בהחלט יהיה חוויה מענגת. 330 ש"ח. 93 נקודות.

Comtes Lafon - Meursault Clos de la Barre 2006 - קלו דה לה ברה, היא חלקת הכרם הגדולה ביותר של קומט לפון. האחוזה והיקב עצמם יושבים בתוך חלקת הכרם הזאת. באף מתקבל יין יוצא דופן. דמיינו את עצמכם צועדים על החוף של האוקיינוס בבוקר חורפי - זה הריח של היין: מליחות, מנרליות, ירקרקות, עומק אין סופי. אף מורכב ואלגנטי, יוצא דופן באיכותו. והחגיגה ממשיכה גם בפה. פירות הדר, חמאתיות, אגוזי לוז, מנרליות ומעל הכל חמיצות נפלאה. הסיומת לא נגמרת. נפלא. יין שלם ואלגנטי יוצא מן הכלל. ימישיך ויתפתח עוד 5 שנים. 380 ש"ח. 94 נקודות.

Comtes Lafon - Meursault 1er cru Charmes 2006 - הכרם אמנם שייך מוניציפאלית לאיזור מרסן, אך הוא יושב ממש על הגבול עם האיזור לידו: פוליני מונטרשה (Puligny Montrachet). איזור פוליני מונטרשה מספק יינות הנחשבים אולי הכי "גבריים" ובעלי עוצמה בכל בורגון. באף מתקבל יין אגוזי וחמאתי. ריחות של טחב, אדמה לחה ודשא מתווספים לארומה שעולה מהכוס. האף טוב. בפה נטעם יין טאני, חזק ובועט. אבל החמיצות (אוי החמיצות), הפרי הלבן והאקזוטי והאלגנטיות שעוטפת את הכל מספרים לנו שהיין צריך עוד כמה שנים טובות להגיע לשיאו. כל אחד מנגן סולו. הם כולם צריכים לדעת לנגן יחד. זהו יין רציני שדורש ידע ומחשבה. לא יין למתחילים. מורכז מאוד ומורכב מאוד, בעל סיומת ארוכה עם אפטר טייסט לימוני. 600 ש"ח. 94 נקודות.

Comtes Lafon - Montrachet Grand Cru 2006 - מונטרשה הוא איזור היין החשוב בבורגון, באיזור קוט דה בון (Côte de Beaune) ליינות לבנים (לא כולל את שאבלי). יינות מונטרשה צריכים בד"כ 10 -15 שנים לפחות בשביל להגיע לשיא. את ההענבים בוצרים ממש בסוף עונת הבציר, באיזור אוקטובר, כאשר הענבים ממש מתחילים להצטמק. השמועה מספרת שחלק מהענבים נגועים גם בבוטריטיס בזמן הבציר. אך למרות מועד הבציר המאוחר הענבים ממונטרשה לא מאבדים אפילו טיפה מהחמיצות שלהם. לשתות בורגון גאנד קרו בן 4 שנים נחשב ממש למעשה פדופילי בעולם היין ואכן האף של היין היה כמעט וסגור לחלוטין. אם התאמצת יכולת להרגיש רמזים של אדמה, מינראליות, חלודה ולדר. קשה להגיד שהאף היה מרשים במיוחד. בפה לעומת זאת מדובר באופרה אחרת לגמרי. יין מלא וחזק. חמיצות גבוהה. הכל ביין הזה מוגש בווליום גבוהה, אבל אי אפשר לטעות בריכוזיות ובאלגנטיות שהוא מביא איתו מהבית. מהכרם. מהענבים. מהטרואר. מהיקב. הוא יין שמתחיל חלש באף ומסתיים בקרשנדו אדיר. זה מה שנקרא Meditation wine - יין שמצריך מדיטציה. הוא יהיה ענק בעוד 10 שנים, אבל אז הוא גם יעלה פי 3. 3500 ש"ח. 96 נקודות.

לסיכום:
אין ספק שהיינות של Heritiers du Comte Lafon מהווים לא רק דוגמא נפלאה לשרדונה בורגני, עולם ישן, צרפתי וכו' אלא במיוחד תמורה אדירה למחיר שלהם. ספק גדול אם תוכלו למצוא יינות לבנים טובים מאלו בטווחי מחיר של 130 ש"ח. הסיבה העיקרית היא שאיזור מקון לא נחשב בבורגון ובעולם כאיזור יין מוצלח במיוחד ולכן הביקוש אליו נמוך מאוד. ללא ספק דומיניק לפון עושה עבודה נהדרת במקון ומראה שיש לו חוש טוב לא רק לגלות איזורים טובים לגידול ענבים, אלא גם לעשיית יין באהבה גדולה.

צחי רוזנבלום.

תגים: , , , , , , , , , , , , , , , ,
שייך לקטגוריות טעימות יין, צרפת | 3 תגובות »

« פוסטים ישנים יותר